על הכישלון הענק של נבחרת ישראל ופסקה אחת אופטימית
בין הנמכת הציפיות, התיקו המאכזב מול קוסובו, שחקנים שלא משחקים בקבוצות שלהם והעובדה שנבחרת ישראל עדיין נודדת בין אצטדיונים - יש לא מעט סיבות להיות מודאגים. אבל יש גם סיבה אחת קטנה להאמין שעדיין אפשר לתקן
1. זו אחת הפתיחות הגרועות שלנו לקמפיין כלשהו. נקודה אחת משלושה משחקים. מאז שהתקבלנו לאירופה, יש רק שתי פתיחות גרועות יותר: הקמפיין הראשון מוקדמות מונדיאל 1994 וקמפיין ליגת האומות הקודם, אז שובצנו בדרג 1 לבית בלתי אפשרי עם איטליה, בלגיה וצרפת. אם נשווה את רמת היריבות, אז אין ספק שזו פתיחת הקמפיין הגרועה בכל הזמנים.
2. ועדיין, רן בן שמעון אמר שהוא מרוצה מדברים מסוימים מהמשחק מול קוסובו. אז זו השיטה? מנמיכים ציפיות? חוזרים שנים אחורה וסוג של מרוצים מתיקו מול נבחרת סופר-בינונית?
3. ככלל, התיקו מול קוסובו בעיניי מביש לא פחות מההפסד מול אירלנד. חשבתי שאחרי ההשפלה מול האירים, השחקנים שלנו יעלו בטירוף חושים ולא יאפשרו לקוסוברים (ככה כותבים זאת?) לעבור את החצי. אז זה שלא נראה שההכנה הכי חשובה הייתה ביטול של הסטנדאפיסט גיא הוכמן.
4. רוב ההתקפה שלנו מבוססת על ליגת ה-MLS. חובב כדורגל ממוצע לא מכיר את הליגה הזו. בסדר. מסי משחק שם. אבל אף אחד כמעט לא קם באמצע הלילה לראות משחק בין ניו אינגלנד רבולושן לניו יורק סיטי. מה שכן, אנו קמים בבוקר ושומעים שתאי בריבו הבקיע צמד מול סינסינטי וחשובים שאו אה מה קרה. אז זהו שלא. אני מציע לכם לצפות. תאמינו לי, משחק בין הפועל חיפה לבני סכנין מעניין פי כמה.
5. אנסח את הדברים הבאים בזהירות: אני לא חושב שדניאל פרץ שוער טוב כמו שעושים ממנו, ולדעתי ההילה סביבו לא ממש מזיקה לו..... שיהיה ברור - פרץ בעיניי שוער טוב. אם היה השוער של הפועל תל אביב, היית ישן מצוין בלילה. הוא לא אשם שהוא חתיך-על, שנשוי לכוכבת פופ על, והם סוג של הדיוויד בקהאם וויקטוריה שלנו. אבל צריך לכתוב את האמת: מאז המעבר להיות שוער שלישי בבאיירן מינכן, לא היו לפרץ כמעט משחקים ממש טובים כשהוא כבר שיחק. למעשה, למעט כמה שבועות בסיום העונה שעברה, הוא היה בינוני ברוב המשחקים, גם בקבוצתו וגם בנבחרת. הוא מרבה לספוג ויש לו כמעט תמיד את הטעות הקבועה. ועדיין, הוא סוג של שחקן הרכב בטוח.
6. פרץ ומנור סולומון, שניים מהכוכבים הגדולים שלנו משחקים בליגת המשנה באנגליה. אני לא מזלזל בליגת המשנה האנגלית, שיחד עם ליגת המשנה הגרמנית היא הטובה בין ליגות המשנה בעולם. אבי היי, תרגיעו. בליגה הזו יש משהו כמו 900 קבוצות. (ברצינות, יש 24.) יש קהל. יש אווירה. אבל זה לא דומה בכלום לליגות הבכירות באירופה.
7. יותר מזה, עצוב לצפות בנבחרת. לא כיף. נכון, אין לנו כבר ברקוביץ', בניון ורביבו האבא. אבל כלנו יודעים שאוסקר גלוך, רביבו ג'וניור, דור תורג'מן סולמון ואחרים יכולים לתת הרבה יותר. וזה לא קורה. וזה לא רק עניין טכני. זה גם מנטאלי. אין לי ספק. ראיתם איך דור פרץ נכנס בטירוף במחצית השנייה מול אירלנד? הוא כמעט החזיר אותנו למשחק לבדו. איפה היו השאר? מפחדים להיפצע? המתינו להופעה של הוכמן? לא ברור.
8. ונסיים באופטימיות. צריך לזכור: אנו משחקים בלי בית. כבר שלוש שנים. אני משוכנע, אין לי שום דרך להוכיח זאת, שלולא אירועי השבעה באוקטובר והמלחמה, היינו מעפילים ליורו 2024. באמת שהיה חסר לנו גרוש ללירה אז, והיינו משיגים אותו בבלומפילד או בטדי מלא.
לשחק בחוץ כל כך הרבה זמן זה גם לא הוגן וגם קשה פיזית ומנטלית. וזו נקודה שחובה לכתוב וחובה להזכיר. כי אוהדי כדורגל, גם קבוצות וגם נבחרת, תמיד מאמינים שבפעם הבאה יהיה בסדר. ואם לא, אז בפעם הבאה, או הבאה-באה. הרי בעבר כבר הצלחנו.
אז כמו שנאמר בתחילת הסרט "ארמגדון" על פגיעת מטאור בכדור הארץ: זה קרה בעבר. זה יקרה בעתיד. זו רק שאלה של מתי
2. ועדיין, רן בן שמעון אמר שהוא מרוצה מדברים מסוימים מהמשחק מול קוסובו. אז זו השיטה? מנמיכים ציפיות? חוזרים שנים אחורה וסוג של מרוצים מתיקו מול נבחרת סופר-בינונית?
3. ככלל, התיקו מול קוסובו בעיניי מביש לא פחות מההפסד מול אירלנד. חשבתי שאחרי ההשפלה מול האירים, השחקנים שלנו יעלו בטירוף חושים ולא יאפשרו לקוסוברים (ככה כותבים זאת?) לעבור את החצי. אז זה שלא נראה שההכנה הכי חשובה הייתה ביטול של הסטנדאפיסט גיא הוכמן.
4. רוב ההתקפה שלנו מבוססת על ליגת ה-MLS. חובב כדורגל ממוצע לא מכיר את הליגה הזו. בסדר. מסי משחק שם. אבל אף אחד כמעט לא קם באמצע הלילה לראות משחק בין ניו אינגלנד רבולושן לניו יורק סיטי. מה שכן, אנו קמים בבוקר ושומעים שתאי בריבו הבקיע צמד מול סינסינטי וחשובים שאו אה מה קרה. אז זהו שלא. אני מציע לכם לצפות. תאמינו לי, משחק בין הפועל חיפה לבני סכנין מעניין פי כמה.
5. אנסח את הדברים הבאים בזהירות: אני לא חושב שדניאל פרץ שוער טוב כמו שעושים ממנו, ולדעתי ההילה סביבו לא ממש מזיקה לו..... שיהיה ברור - פרץ בעיניי שוער טוב. אם היה השוער של הפועל תל אביב, היית ישן מצוין בלילה. הוא לא אשם שהוא חתיך-על, שנשוי לכוכבת פופ על, והם סוג של הדיוויד בקהאם וויקטוריה שלנו. אבל צריך לכתוב את האמת: מאז המעבר להיות שוער שלישי בבאיירן מינכן, לא היו לפרץ כמעט משחקים ממש טובים כשהוא כבר שיחק. למעשה, למעט כמה שבועות בסיום העונה שעברה, הוא היה בינוני ברוב המשחקים, גם בקבוצתו וגם בנבחרת. הוא מרבה לספוג ויש לו כמעט תמיד את הטעות הקבועה. ועדיין, הוא סוג של שחקן הרכב בטוח.
6. פרץ ומנור סולומון, שניים מהכוכבים הגדולים שלנו משחקים בליגת המשנה באנגליה. אני לא מזלזל בליגת המשנה האנגלית, שיחד עם ליגת המשנה הגרמנית היא הטובה בין ליגות המשנה בעולם. אבי היי, תרגיעו. בליגה הזו יש משהו כמו 900 קבוצות. (ברצינות, יש 24.) יש קהל. יש אווירה. אבל זה לא דומה בכלום לליגות הבכירות באירופה.
7. יותר מזה, עצוב לצפות בנבחרת. לא כיף. נכון, אין לנו כבר ברקוביץ', בניון ורביבו האבא. אבל כלנו יודעים שאוסקר גלוך, רביבו ג'וניור, דור תורג'מן סולמון ואחרים יכולים לתת הרבה יותר. וזה לא קורה. וזה לא רק עניין טכני. זה גם מנטאלי. אין לי ספק. ראיתם איך דור פרץ נכנס בטירוף במחצית השנייה מול אירלנד? הוא כמעט החזיר אותנו למשחק לבדו. איפה היו השאר? מפחדים להיפצע? המתינו להופעה של הוכמן? לא ברור.
8. ונסיים באופטימיות. צריך לזכור: אנו משחקים בלי בית. כבר שלוש שנים. אני משוכנע, אין לי שום דרך להוכיח זאת, שלולא אירועי השבעה באוקטובר והמלחמה, היינו מעפילים ליורו 2024. באמת שהיה חסר לנו גרוש ללירה אז, והיינו משיגים אותו בבלומפילד או בטדי מלא.
לשחק בחוץ כל כך הרבה זמן זה גם לא הוגן וגם קשה פיזית ומנטלית. וזו נקודה שחובה לכתוב וחובה להזכיר. כי אוהדי כדורגל, גם קבוצות וגם נבחרת, תמיד מאמינים שבפעם הבאה יהיה בסדר. ואם לא, אז בפעם הבאה, או הבאה-באה. הרי בעבר כבר הצלחנו.
אז כמו שנאמר בתחילת הסרט "ארמגדון" על פגיעת מטאור בכדור הארץ: זה קרה בעבר. זה יקרה בעתיד. זו רק שאלה של מתי